Vayedaber

Simple Havroutah

Me'ilah

Daf 15b

מַתְנִי' חֲמִשָּׁה דְּבָרִים בָּעוֹלָה מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה: הַבָּשָׂר, וְהַחֵלֶב, וְהַסּוֹלֶת, וְהַיַּיִן, וְהַשֶּׁמֶן. וְשִׁשָּׁה בַּתּוֹדָה: הַבָּשָׂר, וְהַחֵלֶב, וְהַסּוֹלֶת, וְהַיַּיִן, וְהַשֶּׁמֶן וְהַלֶּחֶם.

Traduction

MISHNA: Five items in the burnt offering and the accompanying meal offering and libation join together to constitute the one peruta measure with regard to liability for misuse, and the olive-bulk measure with regard to liability for piggul, notar, and partaking of sacrificial foods while ritually impure. They are: The flesh; the fat of the burnt offering that is sacrificed on the altar; the fine flour of the accompanying meal offering; the wine of the accompanying libation; and the oil of the accompanying meal offering. And there are six items in the thanks offering that join together: The flesh, the fat, the fine flour, the wine, the oil, and the loaves accompanying the thanks offering.

Rachi non traduit

מתני' ה' דברים בעולה מצטרפין זה עם זה הבשר והחלב והסלת. היינו מנחה הבאה עמה והיין והשמן מצטרפין זה עם זה בכזית לחייב משום מעלה בחוץ ולחייב משום פגול ונותר וטמא ומשום מעילה נמי. ואע''ג דתנא רישא נמי קדשי מזבח מצטרפין זה עם זה איצטריך למיתני הא לאשמועינן רבותא דבשר וסלת ויין מצטרפין אע''ג דמינא אחרינא נינהו:

ששה דברים שבתודה. מצטרפין זה עם זה לפיגול ונותר וטמא. והאי סלת נמי דקתני גבי תודה היינו נמי מנחת נסכים הבאה עם התודה כדאמרינן במסכת מנחות בפרק שתי מדות (מנחות דף צ:) דתודה נמי טעונה מנחת נסכים דמפיק ליה מאו זבח:

Tossefoth non traduit

חמשה דברים בעולה כו'. מפרש להו ואזיל:

גְּמָ' מַתְנֵי לֵיהּ רַב הוּנָא לְרָבָא: ''חֲמִשָּׁה דְּבָרִים בָּעוֹלָם מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה''. אָמַר לֵיהּ: ''בָּעוֹלָם'' קָא אָמְרַתְּ? וְהָא קָתָנֵי בַּתּוֹדָה ''שִׁשָּׁה דְּבָרִים שֶׁבַּתּוֹדָה – הַבָּשָׂר וְהַחֵלֶב וְהַסּוֹלֶת וְהַיַּיִן וְהַשֶּׁמֶן וְלַחְמֵי תוֹדָה''! אֲמַר לֵיהּ: תְּנִי ''בָּעוֹלָה''.

Traduction

GEMARA: The mishna teaches that five items in the burnt offering [ba’ola] join together. Rav Huna taught Rava the mishna as follows: Five items in the world [ba’olam] join together. Rava said to Rav Huna: Did you say: In the world, i.e., that there are only five items in the world of offerings that join together? But isn’t it taught in the mishna with regard to a thanks offering that there are six items in the thanks offering that join together: The flesh, the fat, the fine flour, the wine, the oil, and the loaves accompanying the thanks offering? Rav Huna said to Rava: One should teach in the mishna: Five items in the burnt offering [ba’ola] join together, not: Five items in the world.

Rachi non traduit

גמ' בעולם קאמרת. דמשמע בכל הזבחים שבעולם חמשה דברים שמצטרפין זה עם זה ותו לא:

וא''ל והרי תודה שיש בה ו' דברים שמצטרפין זה עם זה. ודם לא קא חשיב לפי שאין מועלין בדמים וליתיה לא בפגול ולא בטמא כדאמרינן בפרק כל הבשר (חולין דף קיז:):

אלא תני בעולה. איכא חמשה דברים המצטרפין ולא במקום אחר. ענין אחר אמר לו רבי בעולם קאמרת דבכל דבר שבעולם מצטרפין אלו חמשה דברים והא קתני בתודה דמשמע דבזבחים מיירי ולא בחולין:

Tossefoth non traduit

מתני ליה רב הונא לרבה ה' דברים בעולם. היה טועה בגירסת המשנה דגרס בעולה והוא אמר בעולם א''ל בעולם קאמרת כלומר וכי אין בעולם אלא ה' דברים והא קתני ו' דברים שבתודה ומסיק אלא תני שבעולה כלומר חזור בך וגריס בעולה:

תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: עוֹלוֹת וְאֵימוּרִים מִצְטָרְפִין לִכְזַיִת לְהַעֲלוֹתָן בַּחוּץ, וּלְחַיֵּיב עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא.

Traduction

§ The mishna teaches that the flesh and the fat join together. The Gemara notes that we already learned this, as the Sages taught explicitly in a baraita (Tosefta 1:28): The meat of burnt offerings and their sacrificial portions join together to constitute the amount of an olive-bulk that renders one liable for sacrificing them outside the courtyard, and to render one liable for eating them due to piggul, notar, and partaking of them while ritually impure.

Rachi non traduit

עולה ואימוריה מצטרפין לכזית להעלותו בחוץ. דאי מקטיר כחצי זית בשר וכחצי זית אימורין בחוץ חייב עליהם משום מקטיר בחוץ והקטרה בעינן בכזית כדכתיב ואם האכל יאכל ואמרינן (זבחים דף כח:) בשתי אכילות הכתוב מדבר אחת אכילת אדם ואחת אכילת מזבח מה אכילת אדם בכזית אף אכילת מזבח בכזית:

קָתָנֵי: בְּעוֹלָה – אִין, בִּשְׁלָמִים – לָא. בִּשְׁלָמָא לְהַעֲלוֹתָן בַּחוּץ, עוֹלָה דְּכָלִיל הִיא – מִצְטָרְפִין, שְׁלָמִים – לָא מִצְטָרְפִין. אֶלָּא לְחַיֵּיב עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא, שְׁלָמִים אַמַּאי לָא מְחַיֵּיב?

Traduction

The Gemara notes that the baraita teaches that with regard to a burnt offering, yes, this halakha applies, whereas with regard to a peace offering, it does not apply. The Gemara raises a difficulty: Granted, with regard to sacrificing them outside the courtyard, it stands to reason that in the case of a burnt offering, which is entirely consumed upon the altar, everything joins together, whereas with regard to peace offerings, whose meat is not burned on the altar, the meat and sacrificial portions do not join together. But with regard to rendering one liable for piggul, and notar, and partaking of them while ritually impure, in the case of a peace offering as well, why is he not rendered liable?

Rachi non traduit

עולה דכליל היא מצטרפין. הבשר והחלב לחייב הקטרה בחוץ אבל שלמים דאינן כליל לא מצטרפי לאימורין:

אלא לחייב עליהן משום פיגול ונותר וטמא בשלמים אמאי לא. מצטרפין בכזית לחייב משום פיגול ונותר וטמא:

Tossefoth non traduit

בשלמא להעלותו בחוץ עולה דכליל הויא מצטרפין. פירוש אם העלה בחוץ כזית בין בשר בין אימורים חייב מפני שכולה כליל והכל חשוב כמו אימורים שלמים לא פירוש העלה בחוץ כזית משלמים בין בשר ואימורים פטור שהרי אינו חייב על העלאת חוץ אלא על דבר שמתקבל בפנים כדאיתא התם פ' השוחט והמעלה (זבחים דף קיא:) ובשר שלמים אינו למזבח והתנן כל הפיגולין מצטרפין זה עם זה ואפילו אימורין ובשר אלא אימא עולה ואימוריה מצטרפין לזרוק עליה את הדם כלומר שאם אבד ונשאר חצי זית מאימורים וחצי זית מן בשר העולה זורק הדם כאילו נשאר כזית מאחד מהם שהרי הכל אכילת מזבח ויש להם להצטרף זה עם זה אבל בשלמים לא שהאימורים אכילת מזבח ובשר אכילת אדם ואכילת אדם ואכילת מזבח לא מצטרפים ומני ר' יהושע היא דתניא כל הזבחים כו' ולאפוקי מדר''א דאמר יש דם אע''פ שאין בשר לדידיה לא בעינן והא דקתני לחייב עליה משום פיגול ונותר וטמא היינו לזרוק עליו את הדם לכתחלה בבשר חייבים עליו משום פיגול ונותר וטמא שהזריקה קובעתו בפיגול וקרי ביה קרבו מתירין:

וְהָתְנַן: כָּל הַפִּיגּוּלִים מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, וְכָל הַנּוֹתָרוֹת מִצְטָרְפוֹת זוֹ עִם זוֹ!

Traduction

The Gemara elaborates: But didn’t we learn in the mishna below: All the pieces of sacrificial meat that are piggul join together with one another to constitute the olive-bulk measure for liability, and all pieces of sacrificial meat that are notar join together with one another to constitute the olive-bulk measure for liability? The mishna indicates that this is the halakha with regard to all types of offerings.

אֶלָּא אֵימָא: עוֹלָה וְאֵימוּרֶיהָ מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לִכְזַיִת לִיזְרֹק עֲלֵיהֶן אֶת הַדָּם.

Traduction

The Gemara answers: Rather, say that the baraita should read as follows: The meat of a burnt offering and its sacrificial portions join together to constitute an olive-bulk in order to permit one to sprinkle the blood for them. If the meat of the burnt offering was lost after it was slaughtered and only an olive-bulk of the meat and sacrificial portions remain, they combine to permit the sprinkling of the blood.

Rachi non traduit

אלא אימא עולה ואימוריה מצטרפין לכזית לזרוק עליהן את הדם ור' יהושע היא דתניא וכו':

וְכֵיוָן דְּמִצְטָרְפִין לִיזְרֹק אֶת הַדָּם – חַיָּיב וְכוּ'.

Traduction

The Gemara further explains: And since they join together to constitute an olive-bulk with regard to sprinkling the blood, once that blood has been sprinkled they join together to constitute the minimum amount of an olive-bulk to render one liable for eating them due to piggul, notar, and partaking of them while ritually impure. By contrast, in the case of a peace offering, the meat and the sacrificial portions do not join together for sprinkling, and as the sprinkling is not valid, they do not subsequently join together to constitute an olive-bulk to render one liable for eating them due to piggul, notar, and partaking of them while ritually impure.

וּמַאן קָתָנֵי לַהּ? רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הִיא, דְּתַנְיָא: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כָּל הַזְּבָחִים שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁנִּשְׁתַּיֵּיר מֵהֶן כְּזַיִת בָּשָׂר וּכְזַיִת חֵלֶב – זוֹרֵק אֶת הַדָּם, כַּחֲצִי זַיִת בָּשָׂר וְכַחֲצִי זַיִת חֵלֶב – אֵינוֹ זוֹרֵק אֶת הַדָּם.

Traduction

The Gemara adds: And who is the tanna who teaches this baraita? It is Rabbi Yehoshua, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehoshua says: With regard to all the offerings in the Torah from which there remains an olive-bulk of meat that is fit to be eaten, or an olive-bulk of fat that is fit to be sacrificed on the altar, one sprinkles the blood. If all that remains is half an olive-bulk of meat and half an olive-bulk of fat, one may not sprinkle the blood. Since the meat and fat serve different functions, as the fat is burned on the altar while the meat is eaten by the priests, they do not combine to form the minimum amount that must remain in order to sprinkle the blood.

Tossefoth non traduit

כזית בשר וכזית חלב. או כזית חלב קאמר:

וּבָעוֹלָה, אֲפִילּוּ כַּחֲצִי זַיִת בָּשָׂר וְכַחֲצִי זַיִת חֵלֶב – זוֹרֵק אֶת הַדָּם, מִפְּנֵי שֶׁכּוּלָּהּ כָּלִיל. וּבַמִּנְחָה, אֲפִילּוּ כּוּלָּהּ קַיֶּימֶת – לֹא יִזְרוֹק.

Traduction

But with regard to a burnt offering, even if all that was left was half an olive-bulk of meat and half an olive-bulk of fat, one sprinkles the blood, because it is all consumed upon the altar. Since both the meat and the fat are sacrificed on the altar, they combine. And in the case of a meal offering, even if all of it remains, one may not sprinkle the blood.

Rachi non traduit

שכולה כליל. משא''כ בשאר הזבחים. וטעמיה דר' יהושע בשאר זבחים משום דכתיב ואם האכל יאכל כדאמרינן לעיל דבשתי אכילות הכתוב מדבר מש''ה ס''ל דאין זורקין עליהן את הדם עד שישתייר מהן כזית בשר דהיינו אכילת אדם [או כזית חלב דהיינו אכילת מזבח] אבל [חצי זית בשר דהיא אכילת אדם] וחצי זית חלב דלאו אכילת אדם הוא אינו זורק עליו דאין מצטרפין. אבל עולה דלית בה אכילת אדם אפילו כחצי זית בשר וכחצי זית חלב מצטרפין:

ובמנחה אפילו כולה קיימא. ואין שם כלום מן הבשר לא יזרוק:

מִנְחָה מַאי עֲבִידְתַּיהּ? אָמַר רַב פָּפָּא: מִנְחַת נְסָכִים.

Traduction

With regard to the last statement, the Gemara asks: What is the relevance of a meal offering to this baraita? A meal offering does not require blood to be sprinkled on the altar. Rav Pappa said: The meal offering under discussion is the meal offering brought with the libations that accompany animal offerings. The baraita is teaching that if none of the meat of the animal remains, even if all of the accompanying meal offering is intact, the blood of the animal may not be sprinkled.

Rachi non traduit

מנחה מאי עבידתיה. מאי זריקה טעונה מנחה:

אמר רב פפא מנחת נסכים. כלומר האי דקאמר ובמנחה אפילו כולה קיימא וכו' באותה מנחה הבאה בנסכים קאמר כדכתיב ומנחתם סלת וגו' דקא ס''ד הואיל ובהדי זבח קאתייא כגופא דזבח דמיא ואע''ג דלא נשתייר מן הבשר כלום יזרוק עליה את הדם קמ''ל דלא:

Tossefoth non traduit

מנחה מאי עבידתיה. כלומר מאי זריקת דם שייכא הכא אמר רב פפא מנחת נסכים פירוש שיש זבח עם המנחה ואבד כל הזבח וס''ד אמינא דכיון דהמנחה קיימא והרי היא תחת הבשר או תחת האימורים ויזרוק קמ''ל דלא:

מַתְנִי' הַתְּרוּמָה, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי, וְהַחַלָּה, וְהַבִּיכּוּרִים – מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לֶאֱסוֹר וּלְחַיֵּיב עֲלֵיהֶן אֶת הַחוֹמֶשׁ. כָּל הַפִּיגּוּלִים – מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. וְכָל הַנּוֹתָרִים – מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה.

Traduction

MISHNA: Teruma, and teruma of the tithe, and teruma of the tithe of doubtfully tithed produce [demai], and ḥalla, and first fruits all join together with one another to constitute the requisite measure to prohibit a mixture with non-sacred produce, and to form the requisite measure of an olive-bulk that serves to render one obligated for their consumption in payment of an additional one-fifth over and above the principal. All the pieces of sacrificial meat that are piggul join together with one another to constitute the olive-bulk measure for liability, and all sacrificial meat that is notar joins together with one another to constitute the olive-bulk measure for liability.

Rachi non traduit

מתני' התרומה. היינו תרומה גדולה תרי ממאה:

ותרומת מעשר. היינו מעשר מן המעשר:

ותרומת מעשר של דמאי. שהוא אחד ממאה:

והחלה והבכורים מצטרפין זה עם זה לאסור. שאם נפל מכולן לתוך עיסה של חולין ויש בו כדי לחמץ אסורה: ומצטרפין לאוכל מכולן בשוה פרוטה בשגגה לחייב עליהן את החומש:

Tossefoth non traduit

התרומה ותרומת מעשר כו'. בגמרא מפרש טעמא משום דכל הני איקרו תרומה:

כל הפיגולים וכו' וכל הנותרים כו'. כבר תנא ליה ברישא ואיידי דבעי למיתני כל הנבילות מצטרפות וכל השרצים מצטרפות תנא נמי כל הפיגולים:

גְּמָ' מַאי טַעְמָא? כּוּלְּהוּ אִיקְּרוּ ''תְּרוּמָה''. גַּבֵּי חַלָּה כְּתִיב: ''רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה'',

Traduction

GEMARA: The Gemara asks: What is the reason that all of the foods listed in the mishna join together? The Gemara answers: The reason is that all of them are called teruma in the Torah. The Gemara elaborates: With regard to ḥalla it is written: ''Of the first of your dough you shall set apart ḥalla for a teruma; like teruma of the threshing floor, so shall you set it apart'' (Numbers 15:20).

Rachi non traduit

גמ' מאי טעמא. מצטרפין חלה ובכורים עם התרומה:

גַּבֵּי בִּיכּוּרִים נָמֵי אִיקְּרוּ ''תְּרוּמָה'', דְּתַנְיָא: ''וּתְרוּמַת יָדֶךָ'' – אֵלּוּ בִּיכּוּרִים, אֲבָל אִינָךְ – לָא צְרִיכָא.

Traduction

With regard to first fruits, they are also called teruma, as it is taught in a baraita that discusses foods that may not be eaten outside Jerusalem: The verse states: ''You cannot eat within your gates the tithe of your grain or of your wine or of your oil or the firstlings of your herd or of your flock, or any of your vows that you vow, or your freewill offerings, or the offering of your hand'' (Deuteronomy 12:17). ''And the offering of your hand''; these are first fruits. But with regard to the other items listed in the mishna, i.e., teruma, teruma of the tithe, and teruma of the tithe of demai, it is not necessary to explain why they join together or to cite a verse, as it is clear that they are called teruma.

Rachi non traduit

אבל אינך. כלומר שאר הנך לא צריכי קרא לאיתויי דמצטרפין זה עם זה דהא מיקרו תרומה:

Tossefoth non traduit

אבל הנך לא צריכא. פירוש תרומה ותרומת מעשר ותרומת מעשר של דמאי לא צריך לפרושי מ''ט דמצטרפי כלומר שהרי דבר פשוט הוא שהם עצמן נקראים תרומה:

מַתְנִי' כָּל הַנְּבֵילוֹת – מִצְטָרְפִין זוֹ עִם זוֹ. וְכָל הַשְּׁקָצִים – מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה.

Traduction

MISHNA: All animal carcasses, whose consumption is prohibited and which transmit impurity through contact with them and through carrying, join together with one another to constitute the requisite olive-bulk measure. And all repugnant creatures join together with one another to constitute the requisite olive-bulk measure to render one who consumes it liable to receive lashes. The eight creeping animals enumerated in the Torah join together to constitute the measure of a lentil-bulk, which transmits impurity through contact, and to render one who consumes it liable to receive lashes.

Rachi non traduit

מתני' כל הנבילות מצטרפות זו עם זו. לכזית. משמע השתא אפילו נבלת בהמה טמאה עם נבלת בהמה טהורה. וכל השרצים מצטרפין זה עם זה לאוכל מהן כזית:

Tossefoth non traduit

כל הנבילות. בגמרא מפרש לענין מאי קאמר:

כל הנבילות מצטרפות זו עם זו. כלומר בשר נבלה זו עם בשר נבלה [אחרת]:

גְּמָ' אָמַר רַב:

Traduction

GEMARA: The mishna teaches that all animal carcasses, whose consumption is prohibited and which transmit impurity through contact and through carrying, join together to constitute the requisite olive-bulk measure. Rav says:

Rachi non traduit

גמ'

Tossefoth non traduit

אמר רב לא שנו אלא לענין טומאה. וה''ק במתני' כל הנבילות מצטרפות לטומאה אבל לענין אכילה לא מצטרפין אלא טהורים לעצמן וטמאים לעצמן דאיסור דטהורה משום נבלה ואיסור טמאה משום טומאה אבל משום נבילה ליכא דקסבר אין איסור חל על איסור ולוי אמר לאכילה נמי מצטרפין ואם תאמר וכי פליגי רב ולוי בפלוגתא דתנאי בעלמא דאמרינן דפליגי באיסור חל על איסור הא מדפריך בסמוך לרב אסי וקא משני קסבר האי תנא איסור חל על איסור אלמא אית להו לכולהו אמוראי דפליגי הכא דאין איסור חל על איסור ונראה לפרש דודאי כולהו איירי למ''ד אין איסור חל על איסור ולוי אמר לך אע''ג דבעלמא אין איסור חל על איסור הכא מודה דאיסור חל על איסור דגלי קרא בנבלה דכתיב (ויקרא ז) וחלב נבילה [וגו'] ואכול לא תאכלוהו התורה אמרה יבא איסור נבילה ויחול על איסור חלב וה''ה דחייל נמי איסור נבילה אטמאה ורב אסי אומר טהורים בפני עצמן וטמאין בפני עצמן איכא דאמרי פליגא אדרב וקסבר דלענין טומאה נמי לא מצטרפי וא''ת ומאי טעמא דהתינח לענין אכילה כדפירשנו לעיל דשני איסורים הם אלא לענין טומאה אמאי לא מצטרפי והא איסור טהורה וטמאה משום טומאה יש לומר דקסבר כיון דלענין אכילה לא מצטרפי לענין טומאה נמי לא מצטרפי וא''ת והא קתני במתני' כל הנבילות דמשמע דמצטרפי לכל הפחות לענין טומאה י''ל דמיירי בטהורה וטהורה כגון עז ופרה או בטמאה וטמאה כגון גמל וחמור וא''ת והא קתני במתני' כל ששיעורו וטומאתו שוה מצטרפין וכל הנבילות בין של טומאה בין של טהורה טומאתו ושיעורו שוה י''ל דלא קאמר מצטרפין אלא בשרצים שאין חלוקים לענין אכילה [אבל בבהמה דחלוקה לענין אכילה] כגון טהורה או טמאה בהא לא קאמר דמצטרפי:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source